הנשימה הראשונה מתחילה כאשר העובר יוצא מהרחם ומשנה סביבת מגוריו - על פי הפילוסופיה הדאואיסטית, הנשימה הראשונה  מפעילה ניצוץ פנימי שמניע את העובר לשינוי פאזה שמאפשרת לו לתפקד בסביבתו החדשה והשונה - מהרגע הזה התלות בנשימה היא מוחלטת  - אין חבל טבורי אלא מערכת נשימה שמנהלת את העניינים.

שינוי הפאזה מאופיין בצורה ממשית באופן המעבר של החמצן אל הגוף: בשלב העוברי החמצן עובר ישירות כתמיסה נוזלית דרך חבל הטבור ואילו בשלב הלידה החמצן עובר כתרכובת גזית דרך הריאות.

מערכת הנשימה מתפתחת בתקופה העוברית ומבשילה לקראת הלידה -  העובר אינו זקוק לה בשלב זה והיא תשמש אותו בעתיד. לאחר הלידה החמצן שמצוי בשפע באוויר יכנס למערכת הנשימה ויספק חומר בערה לתאי הגוף בצורה שונה לחלוטין מאשר בשלב העוברי - מבחינת הדאואיסטים כל נשימה חדשה היא התחייבות לשמור על התפתחות החיים מחוץ לרחם ומבטאת הכרת כבוד לנשימה

​