כאשר זרימת הצ'י של הדאואיסטים היתה מופרעת בשל סיבות חיצוניות או פנימיות, הם היו חווים זאת בגופם. התודעה העמוקה שלהם ביחס לתנועת המקור היתה פועמת ומאותת לפעולה.

הם היו אוספים את נשימתם ובאמצעות התחקות מודעת אחר מסלולי התשתית הפנימית, היו מתחברים אל הענף אשר מבטא את חוסר האיזון הזמני בו

שהו - באופן זה היו משיבים את הזרימה התקינה אל כנה.

​

רגישותם הרבה לתנודות הטבע התפתחה מתוך מהות עיסוקם ובכך ידעו לזהות את הפרעות הזרימה העדינות ביותר ומכאן (לבחור) "לטפל בקשה בעודו קל".

הדאואיסטים טיפחו את גופם ואת נשימתם והפכו אותם לכלי מניעה ראשון במעלה. מיומנות זו טופחה על ידם באמצעות המודעות הגופנית אשר הותאמה לתנועת הטבע.

מכיוון שהם מנמעו מצבירה ואגירה, היו יכולים לחוש בכל נוכחות שאינה רצויה לבריאותם ולהניעה החוצה בהתאם למיקומה.

​

הדאואיסטים, ככל בני האדם, אהבו מדי פעם למתוח את גבולות יכולתם - בהתאם היו סופגים את התוצאות - כל תוצאה היתה מתקבלת ללא שיפוט ומתוך התבוננות כנה במידת האחריות האישית שלהם לשאת בתוצאות. בזמנים מסויימים היו מעמיסים על גופם ונשמתם ובכך מעוררים את מערכת החיסון הפנימית - כך הבינו את דרך ההשפעות העוצמתית של הטבע - אלה שאין להמנע מהן.

לפעמים ישנם שטפונות, סערות ושריפות. ביטויים קיצוניים של תנועת הטבע לנצח יתקיימו ויאופיינו בהשפעה רבה המתרחשת בטווח זמן קצר.

כך כשם שהטבע מכה בעצמו, הדאואיסטים חישלו את גופם בכדי לעמוד באיתנות אל מול התערבות תנועתית עוצמתית.

אחת מהפעולות שהתמידו בהם היתה טיפוח העור. עורם של הדאואיסטים גמיש ומחושל. פעולה נוספת היתה הגדלת התנועתיות ויכולת החזקת עומס במפרקי הגוף ובעיקר מפרקי שורש כף היד וכף הרגל - כך יכלו לצעוד ללא חשש בין שמיים וארץ ולהכיל את הנוכחות הקיומית המגוונת והמאתגרת של הטבע והאדם.

​

מודעות לתנועת המקור נישאה בכוונתם. גופם היה מסונכרן עם תנועת הטבע ובכך נמשכו באופן טבעי להגיב בדרך הנכונה ובזמן הנכון. שלוותם התפתחה ושגשגה ותחושת בטחון שכנה במשכנם. הם חיו בדרך הטבע