נחשוב ובסוף נגיע לחירות

במהלך לימודיי נחשפתי לפילוסופיה הסינית העתיקה שלה מספר זרמים: הינדואיזם, בודהיזם, קונפיוציזם ודאואיזם הנבדלות זו מזו אך המשותף להן הוא עיקרון תפיסתי של מקור אחד. כל זרם מושפע מנתיב תנועה שבאמצעותו ניתן, על פי אותו הזרם, להתקרב אל המקור ולזכות בחירות המיוחסת למימוש צו החיים. כל דרך מציעה פעולות מסויימות שבאמצעות שילובן באורח החיים יתפתחו קשרים מקרבים לחירות. החירות היא המצב הטבעי שמניע את הרצון המשותף של כולנו וכאשר היא נוכחת היא מגלמת את התגשמות הפוטנציאל במלואו.

התחקות אחר דרך החירות היא אם כן דחף קיומי שמאפיין את החיים והתמדה בדרך עתידה לשקף את אותה החירות מתוך עצמה.

במשך שנים רבות העסיקה אותי הדרך הדאואיסטית שעיקרי פעולתה פרוסים על דפי ספר הדאו. ספר זה משמש לי מורה דרך מאז שנת 2000. הספר היה רחוק מלהיות מובן, אך עקשנותי להמשיך ולעיין בו למרות העלטה שאפפה את תוכנו השתלמה שכן בהמשך גרמה לי לא להרתע מטקסטים לא ברורים נוספים שנתקלתי בהם בהמשך הדרך, אחד מהם נכתב על ידי הפילוסוף הצרפתי עמנואל קאנט ושמו "הנחת יסוד למטפיזיקה של המידות". בקריאה ראשונה בקושי הצלחתי לחבר 2 משפטים אך משהו במה שכן הצלחתי לקלוט הביא אותי להמשיך לעיין בו ולהתעניין בקאנט בכלל. קאנט הציג דעות בנושאי חירותו של האדם ונעזר במושג "תבונה" כמוביל את המסר בדרך לאותה חירות. קאנט מתייחס אל האדם כיצור בעל תבונה והיא זו הנושאת את הפוטנציאל הטמון בו לעבר מימוש חירתו.

עם זאת התייחס קאנט למושג נוסף - "נטיה" שגם לה מהות אוטומטית אבל כזאת שמסיתה את האדם מדרך התבונה. כאשר אדם פועל במסגרת הנטיה הוא מתרחק מחירותו מכיוון שהוא מנוהל על ידי העדר מודעות. המצב הלא מודע משקף כניעה לנטיה וכניעה כזאת משמעותה בנוכחות תבונה: וויתור על החירות.

עוד טוען קאנט כי פעולות של אדם המודע לתבונתו, מחייבות חוקים שבסיסם מוסרית. כך שמידות מוסריות מעידות באופן מסויים על קיומה של תבונה וזאת מתבטאת דרך מעשים. מעשים אלה כינה קאנט "תבונה מעשית" שזהו השלב שבו התבונה יוצאת מהלכה למעשה. פעולות במסגרת חוקי המוסריות יוכלו ליצור מסלול התקדמות אל עבר החירות הנכספת..

דעותיו של עמנואל קאנט השפיעו רבות על פילוסופים רבים. אחד מהם הוא ארתור שופנהאואר.

שופנהאואר אשר במקביל הושפע מבודהיזם ערך הקבלה בין מושגיו של קאנט על דעת החירות, הנטיה והתבונה למושגים הלקוחים מזרם המחשבה הבודהיסטי וחיבורו זכה להערכה רבה ומשפיע עד היום על הבנת הדרך הבודהיסטית. שופנהאואר הטביע את המונח "תת הכרה" וקישר אותו למקום שממנו נובעים הדפוסים האוטומטים שכובלים אותנו ואשר באמצעות מודעות וציות לחוקים שהאדם מציב לעצמו על פי אמות מידה מוסכמות, ניתן להשתחרר מהן. שחרור זה קשור ישירות לשחרור מהסבל ולחוויית הנירוונה (היא למעשה החירות עצמה שניתנת לתפיסה רק כאשר חווים אותה באופן אישי)

דעותיו של שפנהאואר נתנו לי רוח גבית לנסות ולהקביל את דעותיו של קאנט לבין הפילוסופיה הדאואיסטית שכן מיד ראיתי קשר הדוק בין ה - 2. המפגשים הללו באנשים צמאי סקרנות תמיד לווה אצלי בתחושת חיזוק - כאילו גמול רב עומד לפניי וכל מה שאני צריך זה רק להושיט יד ולגעת באושר

אריסטו

אריסטו היה עוד אחד מאלה שהעיפו לי את הסכך לגמרי - אולי אפילו הגדול מכולם... מדען ומתמטיקאי רב פעלים שהיה מהראשונים שהעלו לדיון הפילוסופי את צורות הנטיה. אריסטו בעצמו זיהה את הנטיה הצורנית הבסיסית כמעגל והעריך שהתודעה לומדת לא רק על בסיס התוכן המגיע אליה אלא גם על סמך צורה מעגלית שאליה נוטה התוכן להסתדר. אריסטו טען שגם צורת המרובע נמצאת בשימוש אוטומטי על ידי הנטיה - מדהים בעייני היה שנטיה יכולה להתבטא כצורה קבועה שהיא למעשה צורה הנדסית פשוטה...

התייחסותו של אריסטו לצורה ולנוכחותה בתודעה כמסלול שאליו מתנקז תוכן מעלה את הצורך בדיון בדבר הצורה ואופן פעולתה.

באופן זה בתודעה שוכנת צורה קבועה והיא מעגל ואליה מגיע התוכן החושי אשר מוחזק בה ומתבטא דרכה. וכך המעגל כצורת נטיה מתבטא בכל מצב הכרתי ותת הכרתי. כל עוד לא מודעים לצורת הנטיה כמעגל, כל צורת ביטוי תנבע מהנטיה למעט מקרים מיוחדים. אבל כאשר ישנה מודעות לצורת המעגל כצורת נטיה, ניתן להרהר בדבר הקשר שבין צורת הנטיה הלא מודעת לבין האפשרות למפגש עם החירות. מבחינה מסויימת אפשר לומר שכל עוד הדפוס המעגלי אינו מודע, לא תתכן חירות שכן שהנטיה מבטאת את הכבלים שמונעים מחירות להתממש.

מהן אם כך הפעולות שדרכן תתממש חירותו של האדם?

כיצד ניתן לצמצם את השפעות הנטיה בחיינו?

על שאלות אלה ועוד עוסקת האנושות מקדמת דנא וכל שאוכל הוא להודות לאנשים כמו אריסטו, קאנט, שופנהאואר ויש לציין עוד רבים וטובים שלא הזכרתי כאן, אשר הייטיבו לבטא את דעותיהם בתקופה שבה מרשתת נשמעה כמו שיטת עינויים מימי הביניים ולא מקור מידע בלתי מוגבל... ואולי למעשה הידע הוא מקור הסבל הגדול ביותר עבור האדם??? ורק כאשר נשתחרר ממנו, רק אז, אולי, נזכה במידה של חירות... ?