חובת החירות וכבלי הנטיה
- אסף וייס
- 28 בנוב׳ 2017
- זמן קריאה 3 דקות
"צריך להניח את החירות כתכונת רצונם של כל היצורים בעלי התבונה". עמנואל קאנט
ניתוח המושג חירות גורר לרוב דיון פילוסופי ממושך, אך עבור בעלי התבונה הוא כולל את הצורך הפנימי בחופש פעולה ובחופש מחשבה. ההנחה שקיים דפוס רצוני משותף לאדם מלבד הרצון ההישרדותי, מפנה את הדיון בדבר קיום תבונה המבדילה את האדם מיתר היצורים החיים - האדם רוצה ללמוד ולפתח את מחשבתו לא פחות מאשר רצונו לשרוד - עצם קיום ה - 2 קושר אותם והופך אותם לאחד!
המוח האנושי הוא מכונה מפותחת שמצטיינת בתכונת החשיבה. היכולת האנושית ליצור במחשבה תחילה היא תופעת טבע חריגה ובמאות השנים האחרונות ניכר כי המין האנושי מתפתח בקצב מואץ. מחקרים בחקר המוח יכולים להראות לנו היום כיצד המוח פועל ומה אפשר לעשות על מנת לשפר את תפקודו. חופש המידע חושף היום כל ילד לעולמות תוכן אינסופים והרצון שלנו להתפתח מבטא בצורה מסויימת את הרצון הבסיסי שלנו בחירות - לחשוב - לראות - לחוות... ובעיקר לבחור.
הבחירה מאפשרת לנו את חוויית החירות.
אך אליה וקוץ בה: ככל שהחשיפה למידע גדולה יותר, כך פרוסות יותר ויותר אפשרויות בחירה. תופעה זו אינה ייחודית לזממנו ולא רק היום אנו מתקשים לקבל החלטות. קבלת החלטות היתה מאז ומתמיד נושא שהסיט את המחשבה האנושית ולפעמים נראה כי רבים מעדיפים שמישהו אחר יחליט עבורם.... כאשר האדם מגיע לצומת ועליו להחליט לאיזה כיוון לפנות קורה לו משהו שעשוי לשבש את דעתו.
המדע עוסק בניתוח על פי ניסיון ותחומי המחקר השונים מוצאים לנו סיבה כמעט לכל תופעה שהמוח מסוגל לחשוב עליה. תחומי מחקר רבים משגשגים בימנו: פסיכולוגיה, כימיה, פיזיקה, רפואה ועוד פועלות ללא הרף ומגלות לנו את הסודות שאפילו לא העזנו לחלום עליהם...
לפעמים נראה כי כל גילוי חדש הוא שליח קטן של חירות - מציאת התוצאה היא רגע מכונן השקול לשחרור טוטלי מכל מגבלה ומבטא את תכונת הרצון בחירות.
החוייה הנחווית כאשר נפתח שער המימוש ועולה תחושת משמעות מבשרת השלמה וזו שקולה לקיום צו החיים.. בשביל זה כדאי לחיות!.
צו החיים הוא מושג שבא להדגיש את עצם החיים כתכלית - כמשהו שיש לשמר ולטפח מבלי לשקול את סיבתו. היכולת לשמור על החיים היא זאת שפותחת את פוטנציאל המשמעות. לאו צה כותב בספר הטאו "היודע להחזיק בחיים ילך ולא ינזק" ומדגיש את המשמעות בשמירת החיים למען ביטויים הזמני בתוך הגוף.
כל סיטואציה בחיים עשויה לפגוש כל אדם באחד משני אופנים שונים: מצב מודע או מצב לא מודע, בהתאם לכך הוגדרה תבונה כמצב המודע ואילו המצב הלא מודע הוא אזור הפועל מחוץ למסגרת התבונה. קאנט טוען שפעולה המתבצעת מחוץ למסגרת התבונה אינה עומדת בקנה אחד עם רצוננו השלם בחירות ומכאן שבמצב כזה תודעת האדם פועלת תחת תכתיבים קבועים ואלה שוללים ממנו את חירותו. קאנט הושפע מאריסטו שטען כי התבונה היא תופעה שקיומה מחייב שימוש בה גם אם אין לה תכלית נראית לעין. המשמעות הפשוטה היא שצריך להשתמש בשכל על מנת להתפתח.
הבחירה של התבונה נובעת מהמצב המודע בלבד. בהעדר מודעות הבחירה תהיה מוכתבת מראש וללא שיקול דעת מקדים, מכך שאינה נעשית מתוך תבונה ובהכרח שוללת את החירות - במצב כזה פועלת צורה הקרויה "נטיה".
הנטיה מרחיקה את פוטנציאל החירות וכולנו מושפעים ממנה באופן זה או אחר. ספר הטאו מזכיר מספר נטיות כאלה בפרק 12
"חמשת הצבעים מסנוורים את העיניים
חמשת הצלילים מחרישים את האזניים
חמשת הטעמים מכהים את השיניים
ציד ומרוצים מטרפים את הדעת
קניינים ומותרות מעוותים את תכונות האופי"
הדחף לחירות הוא עצום ולכן בבסיס המודעות צריכה לעמוד המודעות לנטיה ובבסיס הפעולה צריכה לעמוד הפעולה מחוץ למסגרת הנטיה
הבחירה המודעת היא, אם כך, ראשיתו של מסע אל עבר מימוש החירות מתוך תבונה מקדימה. בהעדר מודעות החיים אינם שונים בהרבה מאשר בממלכות חיים אחרות שאינן האדם. האדם הגדיר לעצמו את שימור החיים כצו עליון ובכדי לעשות כך ראשית עליו להיות מודע לכוחה של הנטיה. כאשר נדע לזהות את הנטיה נוכל לעשות משהו על מנת לשנותה ובכך לבטא את צו החיים.
נושא החירות העסיק אנשי רוח ומדע רבים לאורך ההסטוריה ומעסיק רבים עד היום.
Comments